(א) המוכר שדה אפותיקי ממכר עולם האם מכור וכן אם מכרה ומכר אחר כך עוד קרקעות האם טורף את האפותיקי. הב״י והרמ״א בסעיף א אות א, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה צד, כתב כהרמב״ם דמכר לעולם אינו מכור ואם מכר עוד קרקעות אחרי שמכר את האפותיקי טורף את האפותיקי.
ייחד כלי בשעת ההלוואה ואמר כלי זה יהא מיוחד להלואה זו הוי אפותיקי אבל אם אמר כן לאחר הלוואה לא מהני מידי. כ״כ הראב״ד בתמים דעים סי׳ מח.
עשה שורו אפותיקי ונתנו במתנה האם בעל חוב גובה ממנו. הדרכ״מ בסעיף ג אות ב, הביא בזה כעין מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ תקט ד״ה יש מקשין, כתב דגובה ממנו, דלא עשו תקנה אלא במכר משום תקנת השוק.
האם הקדש דקדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד. הטור והב״י בסעיף ז, הביאו בזה מחלוקת, דדעת רש״י והטור והרא״ש והראב״ד והמ״מ וכן הביא בשם כל המפרשים, ורב יהודאי ור״ח, דדוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים לא מפקעא, ורבינו האי והתרומות ס״ל דאף קדושת דמים מפקעא אם הניח מנכסיו מקום לגבות החוב, והרמב״ם ס״ל דבכל גוונא קדושת דמים מפקעא ואפי׳ הקדיש קרקע, ויש להעיר דהר״ן בכתובות סט ד״ה ומסקנא, כתב דהגאונים ס״ל כרש״י, אבל ר״ת סובר דאפי׳ קדושת דמים מפקעא ואין דבריו נכונים, ע״כ, נמצא דאף הר״ן ס״ל כרש״י דקדושת דמים לא מפקעא, וכן הריטב״א
בגיטין מ: ד״ה כדרבא, כתב כרש״י דדוקא קדושת הגוף, וכן מבואר מדברי ראב״ן בסי׳ תנ, וכ״כ בסי׳ תקט ד״ה יש מקשין, ובסי׳ תקי ד״ה ההיא, והרשב״א
בגיטין מ: ד״ה כדרבא, הביא בשם ר״ת שיטה אמצעית דקדושת דמים בקרקע לא מפקעא ובמטלטלין מפקעא, והרשב״א בסוף דבריו הביא ירושלמי וכתב דזה דלא כר״ת, ע״כ, ונראה דדעתו כרש״י והגאונים, והנמוק״י ביבמות מג ד״ה הקדש, כתב כרש״י, וכ״כ הגהות מיימוניות בהל׳ מלוה יח אות ד, והביאו כן אף בשם ר״י וסמ״ג, וכ״כ סמ״ג בעשה צד, וכ״כ הרמב״ן
בכתובות נט: ד״ה והא דאמרינן קדושת הגוף, בסופו, וכן
ביבמות מו. ד״ה ור״ת, דהעיקר כרש״י, וכן בשיטה מקובצת
בכתובות נט: ד״ה וז״ל הרא״ה תלמידו אלא אמר, הביא דהרא״ה הביא את פירוש רש״י ואח״כ את פירוש ר״ת ודחה את פירוש ר״ת, וא״כ מבואר דס״ל כרש״י,
ונמצא בידינו ד׳ דרכים, דרך הרמב״ם דכל קדושת דמים מפקיעה מידי שיעבוד, ולא מצאנו לו חבר, ודרך רב האי והתרומות דקדושת דמים מפקיעה רק אם הניח מקום לגבות החוב, ודרך ר״ת דקדושת דמים מפקיעה רק במטלטלים, ודרך המלך של הטור והרא״ש והמ״מ וכן הביא בשם כל המפרשים, והראב״ד ורש״י והגאונים והרמב״ן והרא״ה והרשב״א והריטב״א והנמוק״י ורב יהודאי ור״ח ור״י וסמ״ג והגהות מיימוניות והר״ן וראב״ן, דכולהו סברי דאין קדושת דמים מפקיעה מידי שיעבוד כלל, והכי נקטינן כדברי הרמ״א דפסק הכי.